טייב נ' בלוד בע"מ

פסק דין

התובע עוסק בסחר מכוניות ובמסגרת עיסוקו זה רכש רכב אשר לא עבר מבן רישוי שנתי (טסט) כשנה וחודשיים.

בתאריך 12.3.10 פנה התובע עם אותו רכב לנתבעת – שהנה מכון רישוי - על מנת לבצע טסט כדין לרכב.

התובע טוען כי פרק הזמן הנדרש לעדכון הנתון שהרכב עבר מבחן רישוי שנתי במשרד הרישוי הנו בין 10-14 יום.

לטענת התובע כשלושה שבועות לאחר המועד בו פנה לנתבעת לשם עריכת מבחן הרישוי הגיע לכלל הסכמה עם קונה פוטנציאלי למכירת הרכב אך מכירה זו סוכלה מחמת שבמשרד הרישוי לא עודכן שהרכב עבר מבחן רישוי שנתי.

בהמשך הוא פנה לנתבעת אך נענה בלך ושוב כאשר היחס אותו קיבל במשרדה של הנתבעת היה בלתי ראוי לחלוטין.

בנסיבות בהן – אליבא דתובע – כשלה הנתבעת במילוי חובתה כלפיו ובנסיבות בהן סוכלה עסקה ובהמשך הוא מכר את הרכב לקונה אחר בסכום נמוך יותר, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 10,000 ₪.

לדבריו סכום זה כולל גם את עוגמת הנפש ואובדן הזמן שנגרמו לו.

הנתבעת מצידה כופרת מכל וכל בחבותה לפצות את התובע בכל סכום שהוא.

לטענת הנתבעת היא פעלה כדין בהתאם לחובותיה ובהתאם לדרישות משרד התחבורה ומשרד הרישוי דווחה במועד בו עבר הרכב מבחן רישוי שנתי, ישירות "און ליין" למשרד הרישוי ובכך מילאה כל חובותיה כלפי התובע כמו גם כלפי הרשויות.

נציג הנתבעת טוען שאכן התובע דיווח לו שמי מעובדי הנתבעת דיבר באופן לא ראוי כלפיו ובנוכחות התובע פנה הוא עצמו לעובדים והבהיר להם את חובת הנימוס וסבר שבכך נתן מענה לפניית התובע.

שקלתי טעוני הצדדים, עדויותיהם לרבות מסמך שהוצג על ידי נציג הנתבעת נ/1.

לאחר ששקלתי מלוא החומר שבפני מוצאת אני כי התובע לא הרים את הנטל ולו גם במשקל הנוצה החל עליו במשפט האזרחי כדי להוכיח כי אכן הנתבעת פעלה שלא כדין או כי היא חבה כלפיו בתשלום בכל סכום שהוא.

אין מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים היתה לשם ביצוע מבחן רישוי שנתי לרכב שהובא על ידי התובע.

אין גם מחלוקת כי הנתבעת ביצעה חלקה בהתקשרות במובן זה שאכן ביצעה את המבחן.

בעוד שהתובע לא הציג בפני כל מסמך ממנו עולה כי הנתבעת לא דווחה כנדרש לרשויות המוסמכות כי הרכב עבר מבחן רישוי שנתי, הרי נציג הנתבעת הגיש את המסמך נ/1 שהינו מסמך חתום על ידי משרד התחבורה רשות הרישוי וממנו עולה בעליל כי רכב מספר 873116 (הוא הרכב מושא התביעה) "עבר מבחן רישוי שנתי בתאריך 12.3.10 במכון פליקס בע"מ".

הנה כי כן לא זו בלבד שהתובע לא עמד בדרישות הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" אלא להיפך, הנתבעת עמדה מעבר לנדרש בנטל להוכיח כי דיווחה במועד 12.3.10 ודהיינו המועד בו פנה התובע לבצע את מבחן הרישוי השנתי לרכב, למשרד התחבורה רשות הרישוי וחותמת משרד התחבורה ורשות הרישוי המתנוססת על פני נ/1, בעצם מחזקת בפני את גרסת הנתבעת לפיה זה המועד בו דיווחה כי הרכב עבר מבחן רישוי שנתי.

אם אכן – ואין לי כל ידיעה על כך כי לא הוצג תיעוד מצד התובע לענין זה – ארעה תקלה כזו או אחרת במשרד הרישוי הרי האחריות לכך בוודאי אינה רובצת לפתחה של הנתבעת אשר צריכה להיות לה שלטה על פעולותיה שלה ורישומים שמוטלים עליה אך אין ולא יכולה להיות לה שליטה על הקורה במשרדים אחרים לרבות משרדי ממשלה.

והדבר נאמר תוך שמבהירה אני כי כלל לא הוכח בפני על ידי התובע שהיה כשל כלשהו במשרד הרישוי בענין הרישום. מכל מקום לנתבעת ודאי לא יכולה להיות כל אחריות לקורה במשרדים אחרים או במחשביהם של משרדים אחרים.

הנה כי כן, השתכנעתי ממכלול החומר שלפני כי הנתבעת מילאה כל חובותיה כלפי התובע ודהיינו ביצעה מבחן רישוי שנתי ודיווחה עליו במועד.